פסק דין בעניין ביצוע שטר

morlogov

בית משפט השלום בפתח תקווה

תא”מ 39962-09-14 נ נ’ ע

תא”מ 46578-05-14 נ נ’ ע

תיק חיצוני: 2000826147

בפני כבוד השופטת עדנה יוסף-קוזין

תובע
ק י נ

נגד

נתבעים
1. ר ע
2. ג ע

ב”כ התובע – עו”ד אלי מור
ב”כ הנתבעים – עו”ד אלי סיטון

פסק דין

1. עניינה של התובענה, בקשה לביצוע שטר חוב על סך 30,000₪ כנגד הערבים לו, הם הנתבעים.

2. בין התובע לבין גב’ מ י-ד (להלן: “השוכרת”), נעשה הסכם שכירות בתאריך 03.02.12 ביחס לדירה ברחוב משעול השוהם 1, חולון. תקופת השכירות, כאמור בהסכם, היא מיום 08.02.12 ועד 31.08.12 (כ-7 חודשים). בהסכם ניתנה לשוכרת אופציה להארכת תקופת השכירות למשך 12 חודשים נוספים. עוד כאמור בהסכם השכירות, דמי השכירות החודשיים בסך 4,600₪.

3. להבטחת התחייבויותיה על פי הסכם השכירות, השוכרת חתמה על שטר חוב על סך 30,000₪. הנתבעים חתמו על שטר החוב כערבים לשוכרת. באישור הערבות עליו חתמו הנתבעים נאמר:

“אנו, החתומים מטה, שפרטינו האישים מצויינים לעיל, מאשרים בזאת כי בחתימתנו על שטר זה, המצורף להסכם שכירות בלתי מוגנת מיום _____, הננו ערבים בערבות אוואל שנינו ביחד וכל אחד לחוד, לתשלום שטר החוב דלעיל, ולפיכך נהיה מחויבים בכל עת שנידרש בכל מחויבותיו של השוכר כלפי המשכיר, במידה ואלה יופרו ו/או לא יקוימו ע”י השוכר.
אנו מאשרים בזה כי מהות הערבות ברורה, מובנת ומוסכמת על ידנו.
כמו כן, אנו מאשרים ומסכימים כי המשכיר יהיה רשאי לדרוש מאתנו – שנינו ביחד וכל אחד לחוד – את חיובי השכירות ו/או חיובים אחרים במידה ואלה קיימים, אף מבלי שדרש תחילה מהשוכר את קיום חיובם האמור”.

4. האופציה על פי הסכם השכירות מומשה על ידי השוכרת ובהסכם מיום 31.08.12 השכירות הוארכה לתקופה של 12 חודשים, מיום 01.09.12 עד 31.08.13. דמי השכירות נותרו ללא שינוי.

5. הסכם השכירות המוארך הוארך עוד בהסכם מיום 29.04.13 עד ליום 30.06.14. בהסכם זה דמי השכירות החודשיים הועלו לסך של 4,750₪.

6. את ענייני השכירות מטעם התובע ניהל מר נ. כמפורט בתצהיר העדות הראשית של מר נ, החל מחודש יולי 2013, השוכרת חדלה לשלם דמי שכירות והיא לא שילמה את דמי השכירות שהגיעו ממנה עד תום תקופת האופציה, כלומר עבור החודשים יולי ואוגוסט 2013. השוכרת נדרשה על ידי התובע לשלם את חובה בגין דמי השכירות. השוכרת לא שילמה את חובה. משלא שילמה, היא נדרשה לפנות את המושכר לאלתר. השוכרת סירבה לפנות את המושכר. ביום 08.09.13 הוגשה נגדה על ידי התובע תביעה לפינוי מושכר (תא”ח 14974-09-13). בהליך זה ניתן ביום 29.10.13 פסק דין אשר הורה על פינוי המושכר. בפסק הדין, השוכרת גם חויבה בתשלום הוצאות משפט בגין תביעת הפינוי.

7. השוכרת לא מילאה אחר פסק הדין ולא פינתה את המושכר. התובע נאלץ לפתוח תיק הוצאה לפועל לצורך ביצוע הפינוי (תיק הוצאה לפועל מספר 20-16061-13-2 בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה). ביום 17.12.13 פונה המושכר באמצעות קבלן הוצאה לפועל ובסיוע משטרת ישראל.

8. לדברי מר נ, בדיעבד התברר כי השוכרת גם צברה חובות בגין דמי ועד בית כמפורט בנספח ו’ לתצהירו.

9. התובע טען כי, כתוצאה מהפרת הסכם השכירות על ידי השוכרת, נגרמו לו נזקים כמפורט להלן:
א. דמי השכירות אשר לא שולמו על ידי השוכרת, עבור החודשים יולי ואוגוסט 2013, אשר חושבו בהתאם לדמי השכירות החוזיים, 4,600₪ לחודש.
ב. דמי שכירות בגין התקופה 01.09.13 ועד למועד הפינוי בפועל, בתאריך 17.12.13, אשר חושבו לפי דמי השכירות החודשיים שנקבעו בהסכם מ-29.07.13 בסך 4,750₪.
ג. דמי ועד בית, כמפורט בנספח ו’ לתצהיר מר נרקיס, עבור מרץ 2012 עד פברואר 2013 וכן מאי 2013 עד דצמבר 2013.
ד. עלות סיוד המושכר בסך של 4,300₪.
לטענת התובע, חוב דמי השכירות ודמי ועד הבית הוא 34,610₪. לאחר צירוף עלות סיוד המושכר והפחתת סך של 4,600₪ שהפקידה השוכרת בידי התובע כבטחון, יתרת החוב בגין סעיפים א’-ד’ לעיל היא 34,301₪.

התובע טען עוד לנזק בסך של 18,170₪ בגין הוצאותיו עבור הליכי פינוי המושכר בבית המשפט ובהוצאה לפועל. כמפורט בנספח ו’ לתצהיר מר נ, סכום זה כולל הוצאות בית משפט, שכר טרחת עורך דין והוצאות קבלן הפינוי. ביחס להוצאות קבלן הפינוי צורפו קבלות.

10. לטענת התובע, נזקיו הנ”ל בגין הפרת הסכם השכירות על ידי השוכרת, בסך כולל של 52,471₪, עולים על סכום שטר החוב ולכן על הנתבעים לשלם לו מכוח ערבותם את מלוא סכום שטר החוב.

11. שטר החוב בערבות הנתבעים ניתן על ידי השוכרת להבטחת התחייבויותיה בהתאם להסכם השכירות לרבות תקופת האופציה, כלומר בגין תקופת השכירות מיום 08.02.12 עד 31.08.13. כאמור בסעיף 17(א) להסכם השכירות מיום 08.02.12, שטר החוב ניתן להבטחת תשלום דמי השכירות במועד, תקינות ושלמות המושכר, פינוי המושכר במועד וכן להבטחת מילוי כל יתר ההתחייבויות שנטלה על עצמה השוכרת בהסכם השכירות.

12. השוכרת הפרה את הסכם השכירות קודם ל- 31.08.13, עוד ביולי 2013, זאת בכך שלא שילמה דמי שכירות. השוכרת הפרה את הסכם השכירות גם קודם למועד הנ”ל בכך שצברה חוב דמי ועד בית. כן הפרה השוכרת את הסכם השכירות בכך שסירבה לפנות את המושכר למרות שנדרשה לכך ולמרות פסק דין של פינוי שניתן נגדה. בהתאם, השוכרת חבה מכוח שטר החוב במלוא סכומו והנתבעים חבים גם הם בגין מלוא סכום שטר החוב מכוח ערבותם לתשלום שטר החוב וכן ערבותם להתחייבויות השוכרת לפי הסכם השכירות.

13. הנתבעים טענו כי ערבותם בשטר החוב אינה חלה על הסכם השכירות מיום 29.07.13. הנתבעים צודקים בטענתם זו. שטר החוב נחתם ביחס להסכם מיום 03.02.12 הכולל גם את תקופת האופציה המסתיימת ב- 31.08.13. ככל שהתובע היה מעוניין בהארכת תוקף שטר החוב כך שהוא יחול גם על ההסכם מיום 29.07.13, כלומר על התקופה מיום 01.09.13 עד 30.06.14, היה עליו לקבל לכך את הסכמת הנתבעים. הסכמה כזו לא ניתנה על ידי הנתבעים ולכל הפחות התובע לא הוכיח כי הסכמה שכזו ניתנה. יחד עם זאת, נזקי התובע כאמור לעיל אינם קשורים להסכם מיום 29.07.13 שלא מומש ולא נכנס לתוקף. מלוא הנזקים הנטענים על ידי התובע הם תוצאת ההפרה שתחילתה ביולי 2013 ובכלל זה אי תשלום דמי השכירות והחזקת המושכר שלא כדין מהיום שבו נדרשה על ידי התובע לפנות את המושכר, עוד קודם ל- 01.09.13. ביחס לדמי ועד הבית, ההפרה שהפרה השוכרת היא עוד ממרץ 2012. הנתבעים אינם נתבעים, אפוא, בגין הפרת ההסכם מיום 29.07.13 אלא בגין הפרת ההסכמים מתאריכים 03.02.12 ו- 31.08.12, אשר מובטחים בשטר החוב. במילים אחרות, ההסכם שהופר הוא ההסכם מיום 31.08.12 ושטר החוב והערבות מכוחו הבטיחו תקופה זו של ההסכם. לכן הערבים, הנתבעים, חבים מכוח ערבותם.

14. יש לציין כי ממסרונים שהוחלפו בין מר נ לבין נתבעת 1 עולה שנתבעת 1 הייתה מעורבת ומעודכנת בזמן אמתי בהפרותיה של השוכרת. ביום 19.08.13 מר נרקיס דיווח לנתבעת 1 כי השוכרת לא שילמה דמי שכירות עבור אוגוסט 2013. נתבעת 1 מסרה למר נ כי השוכרת עתידה לקבל כספים ולשלם חובה לתובע. מר נ גם דיווח לנתבעת 1 על הליכי הפינוי שננקטו על ידי התובע נגד השוכרת. כמו כן נתבעת 1 ידעה שהשוכרת לא פינתה את המושכר גם לאחר 01.09.13 אלא רק בדצמבר 2013.

15. הנתבעים הודו בחבותם בגין דמי השכירות עבור החודשים יולי-אוגוסט 2013. לטענתם, ערבותם לפי שטר החוב מחייבת אותם עד לתום תקופת ההסכם מיום 31.08.12 והיא פוקעת ביום 31.08.13. אמנם תוקף חבות הנתבעים על פי שטר הערבות הוא עד 31.08.13 אך אחריות הנתבעים מכוח ערבותם אינה מסתכמת בדמי השכירות שלא שולמו על ידי השוכרת בגין תקופת השכירות אלא גם בנזקים הנובעים מהפרת ההסכם אשר נתבעו על ידי התובע ואשר פורטו לעיל. זאת לאור סעיף 17(א) להסכם השכירות, לפיו ערבות הנתבעים היא להבטחת חיובי השוכרת בגין תקינות ושלמות המושכר, פינוי המושכר במועד וכל יתר ההתחייבויות שנטלה על עצמה השוכרת בהסכם השכירות.

16. ביחס לתקופה מיום 01.09.13 ועד למועד הפינוי בפועל, ב-17.12.13, הפיצוי חושב על ידי התובע לפי 4,750₪ לחודש, כלומר לפי דמי השכירות החודשיים שהיה על השוכרת לשלם בהתאם להסכם מיום 29.07.13. אין פגם בסכום זה. בסעיף 19(א) להסכם השכירות מיום 03.02.12 נקבע כי במידה שהשוכרת לא תפנה את המושכר בתום תקופת השכירות, עליה לשלם לתובע פיצויים מוסכמים ומוערכים מראש בסך של 50 דולר עבור כל יום של איחור בפינוי המושכר. סכום זה עולה על הסכום החודשי שתבע התובע כאמור, בסך של 4,750₪ כך שהתובע הסתפק בסכום הנופל מהסכום אותו הוא היה רשאי לדרוש בהתאם לתנאי ההסכם.

17. מאחר שנזקי התובע בגין הפרת ההסכם מיום 31.08.12 עולים על סכום שטר החוב, על הערבים, הנתבעים, לשאת בתשלום מלוא סכום שטר החוב, 30,000₪. מאחר שהתובע לא מילא בשטר החוב את מועד פירעונו, מועד הפירעון יהיה מועד הגשת השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

18. אשר על האמור, התביעה מתקבלת. התובע רשאי לפעול לגביית החוב בתיק ההוצאה לפועל.

19. הנתבעים ישלמו לתובע את אגרת בית המשפט ושכ”ט עו”ד בסך של 7,500₪.

20. המזכירות תעביר לתובע את פיקדון הנתבעים בתיק בית המשפט. ב”כ התובע ידווחו בתיק ההוצאה לפועל על הקטנת החוב בסכום הפיקדון מיד לאחר קבלת הכספים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב”כ הצדדים.

5129371
54678313ניתן היום, ט”ז כסלו תשע”ז, 16 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.

צרו איתנו קשר

לקבלת מידע נוסף אנא צרו קשר באמצעות מילוי הפרטים הבאים

כתבות נוספות

פסק דין מקרקעין שמש

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע”א 3501/08 בפני: כבוד השופט א’ גרוניסכבוד השופטת מ’ נאורכבוד השופט א’ רובינשטיין המערערים: 1. גמליאל שמש2.

קראו את הכתבה »